בחלק הראשון של סדרה זו, דיברנו על הסיבות לכך ששימוש בתאוריית סוגי אישיות יכול להיות מועיל ליצירת דמויות בסיפורת, ואפילו עבור תהליך הכתיבה עצמו. אבל איך זה נראה בפועל? בואו נעמיק כיצד שילוב תאוריית סוגי אישיות בפיתוח דמויות יכול להפוך אותן לאמינות ומציאותיות יותר, כולל כמה דוגמאות.
עקביות
כאשר לוקחים בחשבון את סוג האישיות של דמות, הסופר יכול לעצב להתנהגותה קו עקבי למדי, ובכך להימנע מלהבלבל או להרגיז את הקוראים באמצעות פעולות שנראות בלתי צפויות או לא תואמות. נתחיל עם דוגמה.
דוגמה: הסרג'נט דניז וושינגטון (חסר שקט פרוטגוניסט, ENFJ-T) תמיד הייתה הראשונה שנכנסה בדלת בפשיטה. עקשנית מאז יומה הראשון במשטרה, היא רצתה להוכיח את עצמה בלב ים הגבריות הכחול, שלעיתים נראה היה כי יטביע אותה. היא עשתה את עבודתה בגאווה, מתקדמת בנחישות על מנת לנפץ את התפיסות הישנות של המחלקה ממש כפי שהייתה שוברת דלת בפשיטה.
התייחסות למודל התאוריה עבור חסר שקט פרוטגוניסט מספקת הבנה של איך הדמות הזו צפויה לפעול בכל סיטואציה. היא נועזת, מסתכלת קדימה, אידיאליסטית וחסרת מנוחה. הכרת נטיותיה ודפוסי ההתנהגות שמונעים מהתכונות שלה מדריכה את הסופר בהחלטה כיצד תגיב לסכסוך עם קולגה, מריבה עם אהוב, מוות במשפחה, או אפילו דבר פשוט כמו ילד שהפיל מנורה. כך נשמרת עקביות בדמות, לא משנה באיזה שלב של הסיפור מדובר.
לפעמים, דמות צריכה לעשות משהו שלא אופייני לסוג האישיות שלה. במקרים כאלה, על המחבר להסביר או להבהיר את הסיבה לכך. (נעמיק בנושא זה בחלק השלישי.)
מוטיבציה
מודעות לדפוסי התנהגות מונעי תכונות יכולה לעזור לסופרים להעניק לדמויות סיבות מהותיות לפעול כפי שהן פועלות, ולעיתים זה משתלב היטב עם הרקע או הפרטים האישיים של הדמות.
דוגמה: ארמן (אסרטיבי לוגיקן, INTP-A) נדד ברחבי הח'ליפות, לא מצליח למצוא חדווה במלאכת אביו או סיפוק לצד אמו – ולא היה אכפת לו במיוחד מאכזבתם. ההתרגשות שבגילוי קראה לו להמשיך הלאה שוב ושוב, בדיוק כפי שגם האתגר להבריח את האבנים הטובות ביותר מאצולת הממלכה. ארמן לא ראה כל פסול בלגנוב מהעשירים, ואף לא סיבה שלא יתעשר מהעניין בעצמו, והוא תמיד רדף בחיוך אחר תוכניות חדשות ומתוחכמות.
מדוע ארמן כל-כך לא מוטרד מהחוק או מרצונות הוריו? האם הוא סתם טיפוס חמדן? אולי לא. כאינטואיטיבי ורציונלי, הוא רציונליזטור כל מגבלה על השראתו ומעדיף לחשוב באופן עצמאי כי הוא מנותק רגשית מהסובבים. זהותו האסרטיבית הופכת אותו לבטוח בעצמו אך לא שאפתן בהיבט המבני של חייו – הוא עושה את מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. תכונת האישיות הגמיש מניעה את סקרנותו ומקלה עליו לעבור על כללים. הוא נוכל סימפתי, אבל אינו מתחרט על היותו ממוקד בעצמו.
אינטראקציות בין דמויות
הבנת האופנים שבהם סוגי אישיות שונים מגיבים זה לזה עוזרת לסופרים להשיג תובנות כיצד דמויות יכולות להיכנס לאינטראקציות חיוביות או שליליות, ובכך להעשיר את העלילה ואת הסצנות.
דוגמה: לוקה (חסר שקט מגשר, INFP-T) הלך ונהיה מודאג מהחבר למקרה שנקלע איתו. זה היה מספיק רע שהרכבל נעצר במפתיע מעל סלעים חדים שבצבצו מבעד לשלג של סוף העונה, אבל האמריקאי שלצידו נראה לא רק מרושל, אלא גם חסר זהירות. "דה, נראה לי שאפשר פשוט לקפוץ למטה," אמר האמריקאי (אסרטיבי יזם, ESTP-A), כשהוא נשען ומתחיל להניע את המושב המשותף שלהם. "בבקשה, תפסיק לזוז. בוא פשוט נחכה, בבקשה," אמר לוקה באנגלית שוויצרית מיוסרת, מתחרט שלא נשאר בסטודיו שלו בברן. האמריקאי רק גיחך והמשיך להניע את רגליו הלוך ושוב, מניף אותם עוד יותר. "אחי! תרגע, אחי…"
הידיעה שלוקה הוא טיפוס רגיש ומופנם עוזרת לסופר להחליט כיצד יגיב לדמות אסרטיבית ונועזת כמו אסרטיבי יזם. לוקה נבהל מאפשרויות הסכנה שמרחפות, אך שומר על נימוס, בעוד האמריקאי בטוח בשיפוטו לגבי המצב הנוכחי ואינו מתחשב כמעט בדאגות של אחרים לגבי "מה יקרה אם". עם הבנה ברורה של הפערים בין הדמויות כפי שמוצגות בתאוריית סוגי אישיות, האינטראקציה הזו כמעט נכתבת מאליה.
תגובות פנימיות
להחליט מה הדמות חשה כלפי אירועים הופך פשוט בהרבה כאשר מסתמכים על המפה ההתנהגותית של תאוריית האישיות, מה שמסייע לסופר להעשיר את תגובותיה ומחשבותיה הפנימיות. זה הופך את החשיפה והנרטיב הפנימי למלאי משמעויות. למשל, נחשוב על סיפור של אלמן בגיל העמידה שנמאס לו מהבדידות והוא מנסה להתמודד עם תחושת הניתוק.
דוגמה: כריסטופר (חסר שקט ארכיטקט, INTJ-T) לא ידע כיצד להתמודד עם הפלירט של הבריסטה כלפיו. האם מדובר במקצועיות או שהיא באמת נמשכת אליו? האם הוא מדמיין את ההתעניינות שלה? הוא ניסה טיפ גדול ולעיתים לא השאיר טיפ כלל, אך היא תמיד נתנה לו תשומת לב מיוחדת שהעירה בו תקווה נעורים רדומה. המחשבה על לצאת לדייט עם אישה צעירה ממנו הטרידה אותו, והוא תהה האם יוכל אי פעם לאפשר לעצמו לממש את רצונותיו. כמובן, כל ההתלבטויות המייסרות הללו לא הפיקו דבר הדומה לאומץ חברתי, והמילים שהחליף איתה בבוקר היו שגרתיות כמו הזמנת הקפה שלו.
הבנת התהליכים הפנימיים שמקורם בתכונות האישיות עוזרת לסופר לבחור את סוג הדמות ובהתאם לתאר את המתרחש בנפשה. חסר שקט ארכיטקט מתאים היטב לדמות אלמן זו, שכן למרות דמיון עשיר ומשאלות מעוררות השראה, טיפוס זה לעיתים מהסס לפעול, דוחס רגשות דרך מסננת מחשבתית במקום לבטא אותם בפשטות – תכונה שהופכת עלילה רומנטית לסיפור מתוח ומעניין.
אוטונומיה
סופרי סיפורת מוגבלים במידת מה על ידי סוג האישיות שלהם עצמם, ומקרינים את עצמם על הדמויות ולעיתים מטשטשים אותן עם אישיותם הפרטית. לחשוב כמו אדם שונה בתכלית זו משימה קשה, אבל הבנה של סוגי אישיות אחרים עוזרת לסופר להתמודד עם האתגר בקלילות. זה גם מאפשר להבדיל בין הדמויות כך שייבלטו זו מזו, למרות שכולן נוצרות ונכתבות בידי אותו אדם.
דוגמה: המחבר (חסר שקט אקטיביסט, ENFP-T) יוצר סיפור אפל על זוג מהפרברים שמנסים להתמודד עם מותו של ילדם היחיד, נער שנהג בשכרות ונהרג בתאונה. המחבר מחליט שהאב הוא חסר שקט לוגיסטיקאי (ISTJ-T) וחוקר איך סוג כזה יגיב לאבל כה כבד. המחבר, שבאופן טבעי היה פונה לאהובים לתמיכה בזמני אבל, מבין שהאב ככל הנראה מדחיק את כאבו ומחליט לכתוב עליו נופל לבאר עמוקה של אלכוהוליזם כדי להסתתר מרגשותיו.
קשה לכתוב באופן אמין דמויות שנראות זרות, אך תאוריית האישיות היא כמו מדריך טיולים בנופיה הזרים של לב ונפש אדם אחר.
השראה גמישה
כאשר דמויות מוגדרות בעזרת סוג אישיות, מוחו הפורה של הסופר יכול מיד לראות כיצד הן עשויות להתנהג, מה שמעורר רעיונות מצוינים לעלילה. קונפליקט או הרמוניה בין הסגנונות, השיטות ואפילו היעדים ארוכי הטווח של הדמויות מתבהרים כאשר יש להן סוג אישיות מוצק. מערכות היחסים הסבירות בין טיפוסים שונים הן רק נקודת מוצא, ומכאן עדיין יש לסופר חירות רבה לקבוע את מעשיהן של הדמויות.
דוגמה: דמויות בעלות סוגים מנוגדים במיוחד עשויות לפתח קשר שבו התכונות המנוגדות מאזנות זו את זו, והופכות אותן לצוות נהדר. מנגד, אותם סוגים עצמם עלולים לשנוא זו את זו פשוט כי הן לא בוגרות מספיק כדי לזהות את ערך שיתוף הפעולה המאזן לעומת הרצון לפעול בדרכן שלהן. במקביל, דמויות עם סוגי אישיות דומים מאוד עשויות להשתלב כחברים בנפש, או לחלופין להגיע לעימותים עמוקים בשל תרבות, אמונות או מוטיבציה אישית – אף שנטייתן דומה.
בין אם אישיות הדמויות מקרבת ביניהן או יוצרת יריבות, כשסיבת הקשר או הקונפליקט מעוגנת בתאוריית האישיות, העומק העלילתי מתעצם. כמובן, העובדה שדמויות עמוקות ועקביות אינה אומרת שהן חייבות להיות צפויות – והנושא הזה יעמוד במרכז המאמר הבא שלנו.
להעמיק עוד
הציצו בחלקים נוספים בסדרת הכתיבה הסיפורתית שלנו:
תאוריית אישיות בכתיבה סיפורתית I: להפוך דמויות לאישיות
תאוריית אישיות בכתיבה סיפורתית III: גבולות ושבירת הכללים
תאוריית אישיות בכתיבה סיפורתית IV: מהמעמקים של הרוע – דמויות "רעות"
תאוריית אישיות בכתיבה סיפורתית V: כתיבה לסוגי אישיות של קוראים